מטרת הקורס לעקוב באופן דיאכרוני על הסימן, בהקשריו השונים, מאפלטון עד דרידה. עיקר הכוונה היא להצביע על השבר המבדיל את החשיבה המסורתית על הסימן, כישות משנית ונגזרת שתמיד באה אחרי ה"דבר עצמו", או ה"נוכחות", מהמחשבה הפוסט-מודרנית על הסימן, המשחררת את הסימן מהמעמד המשני שהוקנה לו בהיסטוריה של הפילוסופיה, ורואה בו ישות עצמאית ואוטונומית, שאף מקדימה ומאפשרת כל דיבור או מחשבה על "נוכחות". הדיון בסימן יורחב מעבר להקשר הלשוני הצר, וייבחן גם בהקשרים רחבים יותר, כמו למשל טקסטים ספרותיים ויצירות אמנות. בהקשר זה תיבחן גישתו של אפלטון בנוגע לכתיבה, המעצבת את אופן המחשבה המסורתי על הסימן עד תחילת המאה העשרים. אחר כך נעבור לסוסיר, אבי הבלשנות המודרנית בפרט ומניח היסודות למחשבה הסטרוקטורליסטית בכלל: סוסיר מנתק את התלות של הסימן במסומן והופך אותו לישות אוטונומית הרוכשת את ערכה ומשמעותה לא מתוך יחסה ל"עולם" אלא מתוך מיקומה במערכת הסימנים הכוללת. בהמשך נדון במחשבה הסמיוטית של רולאן בארת, המרחיב את התיאוריה של סוסיר ומיישם אותה גם על הספרות. בשלב הסופי נדון ב"תזה הלוגוצנטרית" של דרידה, אשר לוקח את סוסיר צעד אחד הלאה, בטוענו את הטענה הרדיקלית כי "שום דבר אינו חומק מהסדר של הסימן".